אנחנו מתקשים לחיות בתוך בלגן, ובכל זאת, הבית שלנו עמוס בחפצים מיותרים. אנחנו חושבים שהם יגרמו לנו, להרגיש טוב יותר. החפצים שלנו מכבידים עלינו, והם סוג של מסכות ותחפושות.
חיים בבית, עם החפצים שמשמחים ומדייקים אותנו, זה כמו לחיות "ונהפוך הוא" בבית. בעזרת החפצים המדויקים לנו, נהפוך למי שתמיד רצינו להיות. אנחנו רוצים להיות אותנטיים, ורוצים לשקף את הזהות הגלויה שלנו, ללא תחפושות וללא מסכות.

כל הנרטיב של מגילת אסתר מבוסס על הסתר זהותה מול גילוייה. אסתר, או בשמה המקורי, הדסה, לא יכלה לחיות עם זהותה הבדויה הרבה זמן. היא רוצה להיות אותנטית, עם זהותה הגלויה. אסתר חיה בכלוב הזהב, מנסה ליצור לה אי של שפיות, בתוך התוהו ובוהו ששורר סביבה. היא מגייסת כוחות חבויים, מהמרת על חייה ומתכננת מהלך נועז. "כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד, טז).

אנחנו לא יכולים להישאר במסכת בלגן ובתחפושת להרבה זמן. "ונהפוך הוא" – כשנהיה אותנטיים לעצמנו, נשקף את זהותנו. כאשר עוקבים אחר סיפור המגילה,  מגלים שהתרחשו בה מספר היפוכים עד לזה האחרון. "בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם, נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם." (אסתר, ט',א'). וכן: "…והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב…" (שם, כ"ב).

על מנת להיות אותנטיים, עלינו להטיב להכיר את עצמנו: את תכונות האופי, ההתנהגות, הערכים, האמונות והמטרות שלנו. אנחנו זקוקים לאומץ להודות במגבלות שלנו, ולהציג את הפגיעות שבנו. החפצים הם הביטחון שלנו, הם העוגן שלנו. כמו חרב פיפיות הם גם מעמיסים עלינו. כשאנחנו עמוסים בחפצים, אנחנו מתביישים: בעצמנו, בבית, לארח אורחים, ומפספסים מפגשים משמעותיים, פנים מול פנים, עם אחרים.

חיים בבלגן מזמנים תירוצים שונים: "עליי הבלגן לא משפיע". "קל לי לעבוד בבלגן". "אם אין לי בלגן על השולחן, אני מתקשה לפעול". "זה עובד לי תמיד בבלגן". "תמיד מוצאים את מה שרוצים". "אפשר להצליח בכל, בתוך הבלגן שלי." התירוצים הן מסכות ותחפושות, למה שהבלגן מזמן באמת.
נקלענו לבלגן הזה, והשלמנו איתו, ולא באשמתנו. אנחנו בעידן של "רכישות בהקלקות" קלות. עם הצפת מידע וגירויים, אנחנו מתפתים להכניס הביתה, עוד ועוד חפצים מיותרים.

שלוש סיבות שבגללן כדאי לנו להיפטר אחת ולתמיד, מחפצים ומבלגן, ולעשות "נהפוך הוא בבית":

1. זה מתיש לחיות בבלגן. ארגון וסדר יקלו עלינו. אנחנו מותשים במלחמה יום יומית עם חפצים. עודפי החפצים, מונעים מאיתנו למצוא את מה שמחפשים. ואז מבזבזים כסף וזמן יקרים, וקונים את אותם הדברים. המוטיבציה שלנו יורדת, והבלגן מקשה עלינו ואנחנו שוכחים, מי אנחנו, בתוכו.

2. ארגון וסדר מרפאים את החלקים הפצועים בתוכנו. חיים בבלגן, מכסים אותם ב"שכבות" של חפצים. כל שכבת "חפצים", מרחיקה אותנו מהאותנטיות שלנו, וממי שאנחנו. רק במיון חפצים, ב"חפירה ארכיאולוגית" יסודית, נחשוף שכבות, של זיכרונות מתקופות שונות. כשנחשף לפצעים האמיתיים בתוכנו, נוכל לרפא אותם ולחיות חיים מלאים וטובים.

3. קשה ליצור מתוך בלגן. בבית מאורגן ומסודר, ניצור הזדמנויות חדשות לעצמנו, נמצא את יכולותינו, ונביא את עצמנו לידי ביטוי. כשאנחנו מסירים את "שכבות" החפצים בבלגן, אנחנו יוצרים אפשרות לאינטימיות. אנו חושפים את האני האמיתי שלנו. אנחנו אותנטיים ויחודיים. איננו מוגבלים על ידי חפצים וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. איננו מוגדרים על ידי חפצים, נסיבות חיים או אנשים. אנחנו מה שאנחנו.

הפתרון לחיים שאחרי פורים, הוא להפוך את הבית, ולמיין חפצים שהצטברו עם השנים. לא סתם החג הבא הוא פסח, שהוא חג של ארגון וסדר. מיון חפצים, זו פעולה שהיא  באזור זמן "לימינלי",  "על זמני",  "בין לבין", "לא כאן ולא שם". בתהליך של ארגון וסדר בבית, הכול יוצא החוצה מתוך הארונות, המגירות המדפים והשידות. עם הוצאת החפצים, עולים וצפים הסיפורים, הזיכרונות וסודי הסודות שלנו. הוצאתם חושפת בפנינו רגעים נשכחים, זיכרונות טובים וכאובים.
איך עושים זאת? ממה מתחילים?  כתבו לי בתגובות. שתפו והשאירו פרטים ואשלח לכם את המדריך למיון חפצים.